הבשורות הטובות והרעות בדו"ח השכר
בדו"ח הממונה על השכר המתפרסם היום יש "בשורות טובות" ו"בשורות רעות". בטרם אמנה אותן אני רוצה לחזור אחורה לשנת 1995, שנת פרסום הדו"ח הראשון.
עם כניסתי לתפקידי כממונה על השכר והנה על פי חוק אני מחוייב להגיש דו"ח שכר וחריגות שכר לכנסת. הכנת הדו"ח הראשון הייתה סיוט. הגופים הציבוריים לא הבינו מה אנחנו רוצים מחייהם, לא העבירו נתונים בזמן ורבים לא העבירו נתונים כלל. הנתונים שהועברו היו חסרים ולקויים והתוצאה הסופית הייתה עלובה. הדו"ח שפורסם היה דקיק עם נתונים מינימאליים, ללא פילוח של שכר הבכירים ובקיצור, לא רציני. אבל עובדה אחת הזדקרה ממנו מיד – 62% מהגופים במגזר הציבורי חורגים בשכרם! הבנו אז שהמצב חמור ויש לטפל בו בעוצמה ובנחישות. צריך להבין שמדובר ב-500 אלף עובדים, ובכ-70 מיליארד שקל עלויות שכר. סטייה של אחד אחוז בעלות השכר, עולה למשק 700 מיליון שקל!
בשיתוף שר האוצר, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה הגשנו לממשלה החלטה על הדרכים לטפל בחריגות השכר, אשר במרכזה הענקת סמכויות נרחבות לממונה על השכר והקמת יחידת אכיפה ביחידת השכר ובפרקליטות המדינה.
כל תקופת כהונתי כממונה על השכר לוותה ב"קרבות רחוב" מרים על פרסום הדו"ח ואכיפתו, לקח זמן למערכות הציבוריות להבין שאנחנו מתכוונים ברצינות וכאשר הבינו והפנימו התחלנו לראות תוצאות.
בשורת ה"בשורות הטובות" ראוי לציין את הנקודות הבאות:
מספר הגופים החורגים (מתוך 670 גופים) ירד ב- 73%
משמעות הירידה היא חסכון של מיליארדי שקלים למשלמי המיסים בישראל.
98% מהגופים מספקים את הנתונים במלואם, עובדה המאפשרת שקיפות מלאה למקבלי ההחלטה ולציבור הרחב על הדרך בה מוצאים כספי הציבור.
מרבית הגופים הציבוריים מפנימים את העובדה כי הם מחויבים לפעול על פי חוק.
ב- 1999 נחתם הסכם חשוב ביותר עם 100 אלף עובדי השלטון המקומי, המסדיר את שכרם ואת הטיפול בחריגות השכר. הסכם זה עשה סדר במגזר חשוב זה ויצר נורמות חדשות המאפשרות לראשי הערים לתפקד מול לחצי שכר קשים. ההסכם נחשב להסכם טוב והוגן ובעיקר ייצר כלי שליטה אפקטיבי על משאבי השכר.
הוקמה יחידת אכיפה בראשות שמואל נחמני וכן יחידת אכיפה בפרקליטות המדינה המנוהלת ע"י עו"ד נורית אלשטיין, מנהלת המחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות. נחמני ויחידתו אשר זכו לכינוי "אימת השירות הציבורי", פועלים בתקיפות בלתי מתפשרת, תובעים השבות שכר רבות, חוקרים, דורשים ומבהירים לכל המעורבים כי השתנו כללי המשחק. ואכן במשך השנים האחרונות נחסכו לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים בפועל ועוד כספים רבים נוספים נחסכו מהידיעה כי פעולות חריגות תתגלנה והחורגים ישלמו את המחיר הכלכלי והציבורי.
בשורת ה"בשורות הרעות" ראוי לציין את הנקודות הבאות:
114 גופים ציבוריים עדיין חורגים בשכר. זה מספר גדול שיש להקטינו עוד ועוד.
חריגות השכר הן בהיקפים גדולים ויכולת יחידת האכיפה לטפל במקרים רבים בו זמנית היא מוגבלת ביותר.
הדו"ח מתפרסם באיחור רב (מדובר על נתוני 2001) ויש לעשות כל מאמץ כדי לקצר התקופה.
בתי הדין לעבודה פועלים באיטיות רבה, התהליכים בהם הם ארוכים ומייגעים והשבת הכספים נעשית בקושי רב.
מעבר לחריגות השכר, הדו"ח מפרט את השכר בפועל ועלויות השכר של הגופים הציבוריים ושל בכירי המגזר הציבורי. הנתונים מצביעים על עלויות שכר גבוהות ביותר במונופולים חזקים ובארגונים אחרים. בנקודה זו, במצב הקיים, המדינה חסרת אונים ביכולתה לשנות את המצב שכן, השכר משולם על פי הסכמים קיבוציים, אותם לא ניתן להפר. כך נוצרים מצבים בהם גופים אינם מופיעים בדו"ח כחורגים, והשכר האסטרונומי המשולם בהם הוא "כשר". זה מצב קשה שיש לשנותו.
לסיום, מהחלטת הממשלה משנת 1995 הושמטה פיסקה אחת חשובה. תבענו אז שהחלטה על חריגת שכר ותשלום שכר חורג תחשב לעבירה פלילית.לצערי הממשלה דחתה המלצתנו זאת.
הכותב מכהן כיום כיו"ר קבוצת מנפאואר והיה בעבר הממונה על השכר ומנכ"ל משרד ראש הממשלה.