שינויים מבניים: ההבדלים בין הסקטור הציבורי לסקטור הפרטי
כמי שהגיע לסקטור העסקי לאחר שנות שירות רבות בסקטור הציבורי, חשבתי שיהיה מעניין להשוות את התנהגות הסקטורים הללו סביב שאלת השינויים המבניים הנדרשים מעת לעת.
אקדים ואומר כי קיים שוני מהותי בתהליכי שינוי מבני בין המגזר העסקי למגזר הציבורי. ולהלן אציין בקצרה מספר פרמטרים:
היקפי השינוי – במגזר הציבורי השינויים הם במערכות ענק בעלות השפעה מיידית על אוכלוסיות רבות. לעיתים ההשפעה היא על מיליוני אזרחים.
לוחות זמנים – שינויים מבניים מהותיים במגזר הציבורי מתרחשים, במידה ומתרחשים, בלוחות זמנים של בין שנתיים ל- 10 שנים, בעוד שבמגזר העסקי, כולל בחברות ענק, השינויים מתרחשים בקצב מהיר בהרבה.
כמות ה"שחקנים" – או במילים אחרות, היכולת להוציא לפועל מהלכי שינוי במגזר הציבורי, בו השחקנים המשפיעים על מהלכי השינוי הם רבים, מגוונים ומורכבים. הייתי אומר שהם כה רבים עד שקשה לפענח את כל חלקיו של ה"פזל". במיוחד מורגשת השפעתם החריפה של השחקנים הפוליטיים אשר מערכת שיקוליהם עלולה לעיתים להיות "זרה" ובכך חורצות את גורלו. גם במגזר העסקי ניתן לזהות כמות גדולה של שחקנים בתוך הארגון ומחוצה לו. ובארגונים העסקיים ניתן לזהות מידה לא קטנה של "פוליטיקה ארגונית" פנימית וכן מאבקי כוח בין מחזיקי השליטה בארגון.
במקרים קיצוניים ניתן גם לאבחן ארגונים עסקיים המגיעים לשיתוק מסוים בשל מאבקים כאלו. אך היוצאים מן הכלל מעידים על הכלל: מערכת קבלת ההחלטות גם בסביבה מרובת שחקנים היא עניינית, ממוקדת מטרה, קלה ופשוטה הרבה יותר מאשר במגזר הציבורי.
הגדרת הצלחה: כאן טמון הבדל תהומי בין המערכות. בעוד שבמערכת העסקית, בסופו של יום, המטרה היא הגדלת הרווח הנקי, במגזר הציבורי ההגדרות הן מעורפלות ובלתי ברורות לחלוטין. אומנם בפרויקטים פיסיים ניתן להגדיר פרמטרים של עמידה ביעדים של זמן ותקציב. אך בפרויקטים חברתיים ההגדרות מעורפלות, מבולבלות ובלתי ניתנות למדידה.
נשיאה באחריות: בעוד שבתחום העסקי נשיאה באחריות, לטוב ולרע, היא ברורה ומובהקת, הרי שבמגזר הציבורי מושג האחריות הוא מעורפל. מעטים הם המקרים בהם מנהל בכיר שילם במשרתו על הכישלון או אי עמידה ביעדים, שלא לדבר על המערכת הפוליטית.
מעבר לשינויים המהותיים, קיים דמיון רב במתודולוגיה של השינוי:
זיהוי והגדרת הצורך בשינוי (לפני פרוץ המשבר): בנקודה זו ראוי להעיר שזיהוי הצורך בשינוי אינו מבטיח את התרחשותו שכן, הדבקות בשגרה, הביטחון הקיום, הפחד מכישלון, הפחד ממאבקים והרצון לשרוד הם מרכיבים מהותיים ביכולת להגיע לחוף מבטחים.
2. הגדרת היעדים ותכנון השינוי.
3. יצירת הסכמה ומכנה משותף ארגוני עם השינוי, מטרותיו ותוכנו.
4. ניהול השינוי ותקשורו "פנימה והחוצה".
ניתן להרחיב עוד רבות על ההבדלים בין המגזרים. כבוגר המגזר הציבורי וכמי שמכיר בהשפעתו העצומה על חיי כל אזרח ואזרח במדינה, הייתי שמח לראות את המגזר הציבורי פועל ליישום שינויים מבניים עפ"י עקרונות הניהול הטוב של המגזר העסקי. איני מתכוון למקסום הרווח, שכן אין זו מטרתו של המגזר הציבורי, אלא, למקסום תועלתו של הציבור מהמשאבים אותם הוא מעמיד לרשות המנהלים לצורך יצירת חברה טובה יותר.
יוסי קוצ'יק, הממונה על השכר בין השנים 1991-1994, מנכ"ל משרד רה"מ בין השנים 1999-2001 ולשעבר יו"ר מנפאואר.